החלטה
מבוא
1. התובע, מר דוד שטרית (להלן: "התובע"), הינו בעלה של המנוחה יוכבד שטרית ז"ל, (להלן: "המנוחה"), והם רכשו במשותף דירה, וחתמו על הסכם לקבלת הלוואה מבנק הפועלים בע"מ (להלן: "הנתבע"), כנגד שעבוד הדירה.
התובע הגיש תביעה כספית כנגד הנתבע בטענה, כי הנתבע לא ערך לו ולמנוחה ביטוח חיים על חלק מיתרת ההלוואה שנותרה עם מות המנוחה, ועל כן לטענת התובע נגרם לו נזק על-ידי הנתבע, וקמה לו עילת תביעה מכוח עוולת הרשלנות על-פי דיני הנזיקין. התובע עותר לתשלום תגמולי ביטוח בסכום השווה ליתרת ההלוואה מיום פטירת המנוחה.
הנתבע טען, כי בניגוד לטענת התובע, נערך לו ולמנוחה ביטוח חיים למתן הלוואת משכנתא, במסגרת ביטוח חיים קבוצתי. לטענתו, חלק מיתרת ההלוואה לא היה מכוסה בביטוח חיים, מאחר שמקורו בכספי פיגורים שאינם מבוטחים, וזאת על-פי התנאים של חברת הביטוח אשר ביטחה את הלווים.
כמו-כן, טען הנתבע, כי לתובע לא נגרם כל נזק, מאחר שהנתבע מחל על החוב של התובע והמנוחה, וההלוואה סולקה במלואה, וממילא הנתבע הוא המוטב בפוליסה, וככזה הוא זכאי לקבל את תגמולי הביטוח.
הנתבע הגיש בקשה לסילוק התביעה על הסף מכוח תקנה 100 לתקנות סדר דין האזרחי, תשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות").
טענות הצדדים
2. הנתבע טוען בבקשתו, כי המטרה היחידה של ביטוח חיים מסוג "ביטוח חיים משכנתא", היא לכסות את יתרת ההלוואה של הלווים במועד הפטירה של אחד מהם, ושחרור הלווים לשלם סכום זה כלפי הבנק. הנתבע מדגיש, כי "ביטוח החיים משכנתא" מהווה בטוחה של הבנק לכיסוי יתרת ההלוואה.
לפיכך, לטענת הנתבע, מאחר שיתרת ההלוואה סולקה במלואה, התובע קיבל את הסעד המבוקש. אולם, לטענת הנתבע, התובע מבקש לקבל את אותה הטבה פעמיים: פעם אחת בצורה של סילוק יתרת ההלוואה, ופעם שנייה בצורה של קבלת כספי הביטוח באותו סכום ישירות אל התובע. על-כן, טוען הנתבע כי יש בבקשת סעד זה מטעם התובע משום עשיית עושר שלא כדין.
עוד טוען הנתבע, כי הבנק הוא המוטב בפוליסה הקבוצתית, ולכן רק הוא יקבל את תגמולי הביטוח ככל שקיימת זכאות לקבלם.
בנוגע לטענה, כי חלק מיתרת ההלוואה לא כוסה בביטוח חיים משכנתא, טוען הנתבע, כי לקיומו של כיסוי ביטוחי מלא ללוים היו 2 השלכות: האחת, כי תגמולי הביטוח היו משולמים לנתבע לטובת סילוק ההלוואה, והשנייה כי הלווה היה זכאי לדרוש לכל היותר שהלוואתו תסולק במלואה.
לפיכך, טוען הנתבע, כי אין מחלוקת שההלוואה סולקה במלואה, והלווים נותרו ללא כל חוב לבנק, כך שגם אם היה כיסוי ביטוחי מלא, היו התובע והמנוחה שהינם הלווים לכל היותר מגיעים לאותה תוצאה בדיוק- הלוואתם הייתה מסולקת, וממילא כספי הביטוח היו משולמים לנתבע ולא לתובע.
3. התובע טוען בתגובתו, כי מקום שמבוטח שילם פרמיות לביטוח חיים למקרה מוות – זכאי המבוטח או יורשיו לקבלם. לטענתו, הנתבע איננו זכאי לקבל יותר מחוב התובע כלפיו, אף אם מחל במסגרת הסכם עם התובע על חלק מחובו.
עוד טוען התובע, כי קיומו של הנזק הוא בכך שהתובע שילם דמי ביטוח, ולא קיבל את התגמולים בקרות מקרה הביטוח. לטענתו, בביטוח מקרה מוות משולם סכום הביטוח הנגזר מהפרמיה ששולמה בגינו עם מותו של המבוטח, וללא כל תנאי, תהא מטרת ההתקשרות בחוזה הביטוח אשר תהא.
לטענת התובע הזכויות בתגמולי הביטוח שייכות לו, שכן הוא בר הביטוח, אך התגמולים יהיו מופקדים רק בחשבונו המנוהל אצל בעל הפוליסה, דהיינו אצל התובע.
כמו כן, טוען התובע, כי הנתבע הוא זה שהתעשר שלא כדין, מאחר שהנתבע לא שילם לתובע את תגמולי הביטוח, למרות שהתובע שילם את דמי הביטוח כפי שנתבקש.
4. בתשובתו של הנתבע חוזר הוא על טיעוניו שהועלו בבקשה לסילוק על הסף, ומוסיף כי מדובר בהגדרת מטעה של התובע בין פוליסה רגילה לבין הפוליסה הקבוצתית לביטוח חיי לווי הבנק במסגרתה מבוטחים חיי הלווים להבטחת פירעון ההלוואה שנלקחה על ידם.
הנתבע מבהיר, כי הפרמיות ששילם התובע שולמו לטובת קניית ביטוח לבנק ולא לתובע, וכי עם סילוק יתרת ההלוואה פקע תוקף הפוליסה, על-כן אין בכך כדי לזכות את התובע ב"החזר פרמיות".
5. התובע הגיש השלמת טיעונים בהתאם להחלטת יום 2.4.13, המתייחסת לפסק דין של בית המשפט העליון ע"א 10611/03 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' הארגון למימוש האמנה על ביטחון סוציאלי (ישראל –מערב גרמניה) (להלן: "פס"ד מגדל").